הראשון בע"מ נ' מגידס

החלטה

לפניי בקשת הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק").

רקע:

ביום 16/11/87 ניתן פסק דין בהעדר הגנה בת"א 2653/87 לפיו חויב הנתבע לשלם לתובע :

" א. את סכום התביעה בסך 10,591 שקל בצרך ריבית שנתית בשיעור שיהיה נהוג בבנק מדי חודש בחודשו ומצטרפת לקרן של כל סוף חודש כמפורט בעתירה, החל מיום הגשת התביעה היינו מיום 16/4/87 ועד התשלום המלא בפועל.

ב. לשלם לתובע הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ + מע"מ. החיובים עפ"י סעיף זה, ישאו ריבית והצמדה בהתאם לחוק מיום ההוצאה ולגבי שכ"ט מתאריך זה".

הנתבע לא קיים את פסק הדין והתובע הגיש את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה בתיק הוצל"פ שמספרו 1600933885.

במסגרת הליכים בטענת "פרעתי" שהגיש הנתבע בתיק ההוצל"פ התברר לתובע כי מלכתחילה נוהל תיק ההוצאה לפועל באופן שגוי כשסכום החוב הנקוב בפסק הדין שוערך על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה (כלל חישוב 3 בהוצל"פ) בעוד פסק הדין קובע שיערוך לפי שיעור הריבית הבנקאית הנוהגת אצל התובע (כלל חישוב 7 בהוצל"פ). משכך, הגיש התובע לרשם ההוצל"פ תחשיב מעודכן של החוב.

הנתבע טען בפני רשם ההוצל"פ כי פסק הדין מפנה לעתירה, דהיינו כתב התביעה, ועל כן אין לקבוע מהו שיעור הריבית בלא כתב התביעה, ובהעדרו יש לקבוע שחל חוק פסיקת ריבית והצמדה.

בהחלטתו מיום 01/07/2010 פנה רשם ההוצאה לפועל בשאלת הבהרה לבית המשפט וכך קבע בהחלטתו : "בעלי הדין חלוקים בשאלת שיעור הריבית החלה, ומשלא הוצג בפני כתב התביעה, ואף נטען כי בוער ואיננו, שוב אין ביכולתי להכריע בשאלה, ואני מוצא כי פסק הדין טעון הבהרה (...). אני מורה למזכירות להעביר החלטה זו וכן את העתק פסק הדין לבית המשפט השלום בנתניה, לשם הבהרת שיעור הריבית החלה על רכיב זה".

זה המקום לציין כי התובע הגיש את פסק הדין לביצוע בתיק ההוצל"פ בצירוף בקשת ביצוע בה צוין שיעור הריבית 054% תוך ציון כי הריבית מחושבת בהתאם לעתירה בפסה"ד.

לשכת ההוצאה לפועל עדכנה את תיק ההוצל"פ עם פתיחתו בהתאם לכלל חישוב 3 "חוק ריבית והצמדה" ולא כלל חישוב 7 "ריבית בנקאית".

אף רשם ההוצאה לפועל בהחלטתו מיום 10/07/2010 קבע כי לגוף העניין צודק הזוכה (התובע) , שמבחינתו פתח את התיק באופן הנכון, לאחר שערוך סכום קרן התביעה לפי ריבית בנקאית. יחד עם זאת קבע כי באשר לשיעור הריבית בו השתמש הזוכה, יש להמתין להבהרת בית המשפט.

בתקנה 20 לתקנות ההוצאה לפועל נקבע כדלקמן : " פנה רשם ההוצאה לפועל לבית המשפט לשם קבלת הבהרה, יציין את חלק פסק הדין הטעון הבהרה, ובית המשפט לפני שישיב, יתן לצדדים הזדמנות להשמיע טענותיהם לפניו...".

מאחר ותיק ביהמ"ש בוער, נתתי צו שחזור התיק בהתאם לתקנות בתי המשפט (סדרי דין לשחזור תיקים ומסמכים), תשמ"ד – 1984.

בסיפא לתקנה 4(א) לתקנות השחזור נקבע כי מי שקיבל הודעה על צו שחזור ואין ברשותו חומר כאמור, ימציא תצהיר על כך והוא רשאי לציין בו כל פרט שיש בו כדי לסייע לשחזור.

לאור החלטתי המציא התובע הודעה לפיה אין בידו כיום, ובחלוף 24 שנים מיום הגשת התביעה, מסמכים הנוגעים לתיק לבד מפסק הדין. להודעה זו, ובהתאם לתקנות שחזור תיקים, צירף התובע תצהיר של עו"ד ממשרד ב"כ התובע ותצהיר מטעם מר צורי דורון, מורשה חתימה בבנק.

לטענת התובע, על אף שלא ניתן לאתר את כתב התביעה, קיימים בפני בית המשפט נתונים באמצעותם ניתן להבהיר מהו שיעור הריבית החלה בהתאם לפסק הדין. להוכחת נתונים אלו צירף התובע את עותק פסק הדין, בקשת הביצוע שהוגשה לתיק ההוצאה לפועל וטבלאות חישוב הריבית ממערכת ההוצאה לפועל. בהמשך הוגש אף תצהירו של עו"ד שפיגלר כמי שחתם על טופס בקשת הביצוע שהוגשה לתיק ההוצל"פ עם פתיחתו.

הנתבע בהודעתו טען כי אין בידיו מסמכים למעט עותק פסק הדין, העלה השגותיו ביחס לטענות התובע והמסמכים שצורפו, ועמד על חקירת המצהירים.

מאחר והנתבע עמד על חקירת המצהירים, זומנו הצדדים לדיון במהלכו נחקרו המצהירים על ידי ב"כ הנתבע, ואף התקיים דיון נוסף לצורך חקירת עו"ד שפיגלר כתנאי להגשת בקשת הביצוע, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.